<h1>צרור החיים הדרך החמישי סימן ד'</h1>
<h2>דף עד.</h2>
ותשמיש המטה אסור. נמצא כי העינויים הם ששה. אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואכילה ושתיה הם בכרת, שנא' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה (ויקרא כ"ג). אבל ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה אין חייבין בהן כרת, אבל מכין אותם מכת מרדות. כי מצאו חכמים, שבת שבתון, חמשה. וכמו שכתוב שבתון לענין אכילה כך שבתון לענינים אלו.
<h2>דף עז:</h2>
רחיצה ביום הכפורים אסורה בין בחמין בין בצונן ואפילו באצבע קטנה. חוץ מן המלך שרוחץ פניו משום (ישעיה ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה שרוחצת פניה כדי שלא תתגנה על בעלה. ועד ל' יום נקראת כלה. ומי שהיה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ מקום הטנופת כדרכו ואינו חושש. ומדיחה אשה (ידיו) [ידה] ונותנת פת לתינוק. והחולה רוחץ כדרכו ואע"פ שאינו מסוכן. אבל מי שנכנס לבית הכנסת או לקרא בתורה, נוטל ידיו כדרכו. שהרי להקביל פני רבו אמרו שעובר עד צוארו אם רבו מעבר לנהר, קל וחומר להקביל פני שכינה.
ורחיצה שאסרו שאינה של מצוה, אבל ברחיצה של מצוה לא אסרו. וההולך להקביל פני רבו או פני אביו או מי שגדול ממנו בחכמה. או לקרא בבית המדרש עובר במים עד צוארו. וכן מי שעושה מצוה כשחוזר מן המצוה עובר במים עד צוארו לחזור למקומו כמו בהליכתו, שלא תהא מכשילו, שאם לא תתיר לו החזרה ימנע מן המצוה. וכן שומרי פירות עוברים במים עד צוארם, ובלבד שלא יוציאו ידיהם בעברם מתחת שולי מלבושיהם כדרך שעושין בחול.
<h2>דף עח.</h2>
ומצטנן אדם בכל דבר חוץ מן המים. ולא ישב על גבי טיט שיש בו כדי להטפיח. והחכמים היו מצטננין בקרא ובינוקא ובכסא דכספא ריקנין. סיכה אסורה ביום הכפורים. ואפילו סיכה שאינה של תענוג. ואם היו לו חטטין בראשו סך כדרכו. וכן (הלכה) [חולה] אע"פ שאין בו סכנה.
<h2>דף עח:</h2>
ונעילת הסנדל אסורה ביום הכפורים. וכל מין עור אסורין לנעול ביום הכיפורים. אבל בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהם, מותר. ואם מקום עקרבים הוא, נועלין מנעליהן. והחיה נועלת מנעליה מפני הצנה. וכן החולה, אע"פ שאין בו סכנה. וכורך אדם בגד על רגלו ויוצא בו. ולנעול אנפלאות של בגד ביום הכפורים, בירושלמי אמרו (ריש יומא פ"ח) יוצאין באנפליא של בגד. וגרסי' עוד בירושלמי, תני חדא יוצאין באנפליא ותניא אידך אין יוצאין, לא קשיא, הא באנפליא של עור, הא באנפליא של בגד. ולא תימא דוקא בבית התירו דא"כ היה לו לתרץ כאן בבית כאן בחוץ. ודעת מורי הרשב"א ז"ל להתר, דמאי זה טעם תאסור אי משום צורתה אם כן סנדל של שעם תאסר. ומה ששנינו בתוספתא דמסכת יומא (פ"ה) יום כפורים אסור באכילה ובשתיה [וברחיצה] ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואפילו באנפליא של בגד, לא גרסינן של בגד, אלא באנפליא, והיא של עור. ואפילו גרסינן לההיא בתוספתא, (ברייתא) בדיתא היא, שהרי לא הביאוה בגמרין. ותדע עוד שהיא משבשתא, דהא סתמא קתני ואפי' באנפליא של בגד, דמשמע דכל נעילה ואפילו טיול בבית אסור, והא לכולי עלמא טיול בבית באנפליא של בגד מותר. כך קבלתי מפי מורי הרשב"א.
<h2>דף פז:</h2>
והרואה קרי לא יטבול מפני התפילה, מפני שהטבילה (לתפלה) [לקרי] בזמן הזה הוא מנהג, ואין מנהג לבטל דבר האיסור. כן כתב ר"מ ב"ם ז"ל. וטבילה לאשה ביום הכפורים או בלילה, הואיל ואינה ראויה לתשמיש בליל לא תטבול. וכמו שאמרו גבי תשעה באב, כדאי בית אלהינו שיבטל בו טבילה אחת בשנה (תענית י"ג), גם ביום הכפורים דין זה.
